ענני ממאטוס: התופעה המסתורית שכובשת את השמיים
חול המועד פסח תשע"ד. תושבי צפון הארץ יוצאים מבתיהם ומביטים לשמיים בתדהמה. עננים עגולים, תלויים כמו כיסים ענקיים, ממלאים את כיפת השמיים. איך אפשר שלא לעצור ולצלם מראה כזה? תוך שעות ספורות מציפות תמונות התופעה את הרשתות החברתיות ואתרי החדשות, כל צלם חובב רץ להנציח את מה שנראה כמו משהו שלא מהעולם הזה. תבליטים עגולים, תלויים כמו כיסים או עטינים, ממש מתחת לבסיס של ענן ענק שכיסה את השמיים, זהו המראה שכל מי שהביט למעלה זוכר.
בעולם המדעי קוראים לתופעה הזו "ממאטוס", מילה שמקורה במילה הלטינית "mamma" ומשמעותה עטין. השם נטבע כבר ב-1894, כשהמטאורולוג הבריטי ויליאם קלמנט לי תיאר לראשונה את התופעה בספרו "ארץ העננים". הארגון המטאורולוגי העולמי, הגוף הבינלאומי האחראי על ההגדרות הרשמיות של עננים, מגדיר את הממאטוס כ"תכונה משלימה" ולא כסוג ענן עצמאי. במילים פשוטות, זה תבנית שמתפתחת מתחת לענן קיים, בדרך כלל ענן סערה גדול שנקרא קומולונימבוס שהוא ענן גשם וברקים.
כל "כיס" בודד בשדה הממאטוס נמדד בדרך כלל בקוטר של קילומטר עד שלושה ק"מ, זה גדול מספיק כדי להיראות בבירור מהקרקע. אורכו של כל כיס עומד על כחצי ק"מ בממוצע, ומשך החיים שלו קצר להפליא: כעשר דקות בלבד. שדה ממאטוס שלם, לעומת זאת, יכול להימשך מרבע שעה ועד כמה שעות, ולהשתרע על פני מאות ק"מ. הרכבם של הכיסים הוא לרוב קרח, ולעיתים תערובת של קרח וטיפות מים. מי שרוצה לצלם אותם חייב לעשות זאת מהר, כי התופעה חולפת במהירות, ולא תמיד ניתנת הזדמנות שנייה. ובכל זאת היא תועדה במקומות רבים בעולם, מהודו ועד אוסטרליה, ואפילו מעל שמי מקסיקו.
התעלומה המדעית שטרם נפתרה
כדי להבין למה ממאטוס נחשב מוזר כל כך, כדאי לזכור איך נוצר ענן רגיל. אוויר חם עולה כלפי מעלה, מתקרר, ואדי המים שבו מתעבים לטיפות, כך נולד כמעט כל ענן שרואים בשמיים. הממאטוס עובד הפוך לגמרי. כאן דווקא אוויר קר שוקע כלפי מטה, ובדרכו הוא גורר איתו חלקיקי מים וקרח מבסיס הענן, ויוצר את הכיסים התלויים. תהליך זה, שבו קרח הופך ישירות לאדי מים בלי לעבור דרך שלב הנוזל, ונקרא בשפה המדעית סובלימציה, סופג חום מהסביבה במקום לשחרר אותו, וכך הוא מקרר את האוויר ומאיץ את שקיעתו כלפי מטה.
אז למה בעצם נוצרים דווקא כיסים עגולים ומסודרים, ולא סתם שכבת אוויר קר אחידה? למרבה ההפתעה, אף אחד לא ממש יודע להסביר את זה בוודאות. מחקר מקיף בשם "תעלומות ענני הממאטוס", שפרסם ד"ר דיוויד שולץ יחד עם צוותו בכתב עת למדעי האטמוספירה בשנת 2006, סקר עשרה מנגנונים אפשריים, החל משקיעת ה"סדן", שהוא חלקו העליון והשטוח של ענן הסערה, דרך תהליכי אידוי, וכלה בהשוואה לתופעה פיזיקלית מוכרת בשם אי-יציבות ריילי-טיילור, המתארת מה שקורה כאשר נוזל כבד יושב מעל נוזל קל ממנו. לכל תיאוריה כזו נמצאה תצפית שסתרה אותה, ולו חלקית.
"ריבוי מנגנוני ההיווצרות המוצעים מראה, אם לא דבר אחר, שענן הממאטוס מובן בצורה גרועה באופן כללי", כך כתבו החוקרים במסקנתם, בניסוח שכמעט קשה להאמין שנכתב במאמר מדעי רשמי. גם באתר Windy.app, המספק תחזיות מזג אוויר, מודים שאין ודאות מלאה לגבי מה שגורם לשקיעת האוויר. יש שתי גרסאות מובילות בקרב חוקרים: אחת מייחסת את התהליך לסדן הענן שמתקרר ושוקע, השנייה למשקעים שמתאדים ומושכים אוויר כבד כלפי מטה, אבל אף אחת מהן לבדה אינה מסבירה את כל המקרים שנצפו בשטח. ואולי בסוף יתברר שהתשובה האמיתית משלבת בין שני ההסברים גם יחד.
סימן אזהרה לטייסים, לא לקרקע
הקשר בין ממאטוס לתעופה, לעומת זאת, ברור בהחלט. העננים האלה נוצרים בסביבה שבה קיימים הבדלים חדים בטמפרטורה, בלחות ובכיווני הרוח, תופעה הידועה בשם גזירת רוח. בגלל זה טייסים מקבלים הנחיה מפורשת להימנע מלטוס דרך ענני סערה גבוהים וסוערים שמתחתם נראה ממאטוס. מחקרים בתחום מטאורולוגיית התעופה מצאו שהתופעה מהווה אינדיקטור לטורבולנציה, תזזיות אוויר פתאומיות שעלולות לטלטל מטוס בעוצמה, בתוך שניות ספורות וללא שום התראה מוקדמת.
מי שצופה בממאטוס מהקרקע, לעומת זאת, לא חייב לדאוג כלל. מדריכי בטיחות שפורסמו לקראת עונת הסופות מבהירים שהעננים הללו אינם מייצרים בעצמם טורנדו, ברד או רוחות הרסניות. הם עלולים להופיע לפני שהסופה מגיעה, במהלכה, ואפילו אחרי שהיא כבר חלפה, כך שאי אפשר לדעת רק לפי המראה שלהם אם זה אכן משהו מסוכן. האם מראה מרהיב בשמיים תמיד מבשר סכנה? לא בהכרח, ממאטוס אינם מצב חירום אוטומטי, אך הופעתם היא סיבה טובה לבדוק מידע עדכני על מזג האוויר. מדריך דומה שפרסם אתר החיזוי המטאורולוגי האמריקאי AccuWeather מוסיף שהעננים עלולים להופיע גם מתחת לסופות רעמים שאינן חמורות בכלל.
בישראל, כשהעננים הללו כיסו את שמי הצפון בפסח תשע"ד, ההסבר המטאורולוגי לתופעה שנצפתה היה פשוט: שכבת עננים גבוהה המטירה גשם אל תוך אוויר יבש שמתחתיה. הגשם מתאדה כמעט מיד, ומקבל צורה עגולה ואופיינית. רוב הגשם הזה לא מגיע כלל לקרקע, משום שהוא מתייבש בדרך, ומה שכן מגיע, שוטף את האבק שהצטבר באוויר, ויוצר את מה שמכונה 'גשם-בוץ'. התופעה נראית בעיקר בעונות המעבר, כשזרם סילון פעיל חוצה את השמיים. תופעה שמתחילה בגבהים הגבוהים ביותר של האטמוספרה, ומסתיימת בכתם בוץ קטן על שמשת מכונית, עולם שברא הקב״ה, ובו כל פרט קטן פועל לפי סדר מופלא, שהמדע עדיין מגלה בו רבדים חדשים.
תגובות
היו הראשונים להגיב!